החיים כעיסת נייר

מי מאיתנו לא זוכר את המשפט המופלא שנאמר מפיו של פורסט גאמפ:

"אמא שלי תמיד אומרת שהחיים הם כמו קופסת שוקולדים, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל" (במקור וינסטון גרום מתוך הספר "פורסט גאמפ").

כן, מתאים לי מאוד המשפט הזה.לעיתים יש לנו נטייה להתייחס לחיים כאל משהו נתון ומוחלט מראש, מהלכים שנכפים עלינו ומציאות שאין לנו השפעה עליה ושאינה ניתנת לשיפור או שינוי.

מסתבר שניתן ללכת בדרך שמצפים מאיתנו אבל אפשר גם לבחור. לעיתים זו בחירה של הרע במיעוטו, אבל זו עדיין בחירה.

לא תמיד אנו מצליחים להגשים את מה שאנו רואים בעיני רוחנו, לעיתים נדרשת תעוזה וקצת יצירתיות כדי לשפר את התוצאה. לפעמים צריך לשנות את הגישה, את דרך החשיבה את העיסה או הצבעים ? אבל החיים כמו עיסת נייר ? ניתנים אף הם לעיצוב וצבעוניות פרועה.

 

החיים כעיסת נייר

לרוב יש להפעיל את הדימיון כדי למצוא את הפתרון, להתרחק כדי לראות את התמונה במלואה ולהתקרב מחדש על מנת לחוות ההצלחה.

החיים יכולים להיות צבעוניים, גדולים ממידתנו, קטנים עלינו, מושכים, מעייפים, מופלאים, מפתיעים והכי חשוב ? הם שלנו.
גם אם ארוכה הדרך, רצופה עליות או ירידות ותהומות, גם אם אין קיצורי דרך ? זו הדרך שבחרנו לנו.

החיים הינם מסע מתמשך תובעני ומרגש, רצוף השקעה, הנאה וסיפוק לצד אכזבה.

ממש כמו תהליך היצירה – אפשר ליהנות מהדרך, אפשר ליהנות מהתוצאה
אבל הכי כייף ליהנות משניהם ביחד.

3 Responses to החיים כעיסת נייר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *