השנה נתחיל את הסדר בארון

מענין אותי לדעת: רק אצלי בארון, הבגדים מתכווצים מעונה לעונה?

כמו כל שנה בחילופי העונות, כלומר אחרי חמסין קשה במיוחד ? אני מחליטה שהגיע הזמן לבדוק את איכות/כמות/מידות בגדי הקיץ שלי שנדחקו לעומק הארון.

תוך פחות מדקה הארון שלי מקיא את עצמו על המיטה ועכשיו מה? רק מלראות את הבלגן שנוצר אני חייבת הפסקה.

הבונוס הגדול מכל הוריקן הסדר הזה הוא – שהגופיות שיצאו משימוש יהפכו לשקיות.

שקיות

גופיות מעוטרות, גופיות סבא, גופיות מוכתמות, גופיות אופנתיות יותר או פחות, בקיצור גופיות בכל הצבעים ובכל הגדלים.

גופיות

אמנם לצערי זה לגמרי לא רעיון שלי, אבל אימצתי אותו בחום ואני ממחזרת ומשבשבת – עוד ביטוי ברוח הזמן להשיב לחיים פריטים שסיימו את תפקידם המקורי.

פעם גפיות היום שקיות

תאמינו לי שכל אחת יכולה, כולה תפר אחד בתחתית הגופייה והרי לכם שקית שימושית, רב-פעמית, אסטטית ויעילה.

תפר אחד הלוך וחזור בתחתית הגופיה

 

ואפשר גם תפר זיג-זג

ואני פה בשביל כל אלה שלא בא להן לטרוח, אשמח לתפור עבורכן.

שקית הסריגה שלי

אז תנו לי גופיות ואשיב לכם בשקיות.

גופיות/שקיות

 

רוצים גם? רק תגידו

 

 

 

פוסט אורח – תגובה מרגשת ומלבבת "החיים כעיסת נייר"

                                        

היי הדסה,

הדברים שכתבת באתר שלך היו משמעותיים עבורי במיוחד.

 לאחרונה הפסקתי עבודה שאהבתי בשל כך שדברים שקרו שם לא היה לפי רוחי, אמונתי, וערכי.

העזיבה של מקום העבודה שהושקע בו הרבה מניסיוני ויכולותיי, הייתה קשה עבורי והותירה אותי עם מצב רוח רע. כרגע, אני מנסה לאסוף את השברים הפנימיים ולנסות לפלס לעצמי דרך אחרת.

לכן הקטע שכתבת היה מאוד משמח ומעודד עבורי (התעוזה לעשות שינוי).

 הנה מה שכתבתי בהשפעת האירועים שקרו לי ובעקבות קריאת המילים שלך:

 עיסת נייר מתקשרת במוחי, מיידית, עם גושים אפרפרים, פריכים, מעורבבים בדק קמח, מהם פיסלנו בילדותנו יצירות מופלאות. הן התחרו (לא בהצלחה מרובה) עם עבודות החימר, ששרפנו בבור שכרינו בחצר הקיבוץ. המגע עם החומר הרק, הצית את דמיוננו, ודי היה בו כדי לעשות אותנו מאושרים.

 עברו ימי הזוהר של עיסת הנייר. היום, בשפה העברית המדוברת, מתלווה למילה "עיסה" אסוציאציה שלילית. הביטוי "החיים כעיסה" מתחרה בהצלחה בביטוי "החיים בזבל". לביטוי זה יש גם תרגום ויזואלי ? צבעה האפרפר של העיסה מקבל תוספת העצמה כשגונה נוטה אל השחור ובשוליה מתפשט גם חום ריקבוני, שאינו משאיר ספק, שקץ העולם קרב. ("עיסה אפורה" מונח מאנגלית Grey Goo המתייחס לתרחיש היפותטי בעל תוצאות הרסניות, שבו העולם נחרב). בקיצור, בימים מנבאי שחורות כאלה החיים מצטיירים כצלילה בביצה טובענית. הנפש מתכנסת אל תוככי עיצבונה, מכסה את ראשה בשמיכת ההתבדלות מקצב החיים השועט, וצבעי האפור והשחור מתחרים מי ישלוט בה.

 בימים אחרים, שפויים יותר, "עיסת הנייר" מתקשרת במוחי לערימות העיתונים, שנצברים מדי שבוע בכל פינה בביתי ומאיימים להשתלט על המרחבים הפתוחים, שלא כוסו עדיין בחפצים מחפצים שונים. להנאתם הם רובצים, מתעלמים מכך שהם מועמדים קבועים לסילוק, מעיקים בעצם נוכחותם.

לא פעם, אני פוצחת בנאומים אילמים, חוצבי להבות, בהם אני מאשימה ומואשמת בכך, שחיי המלאים בניירות עיתון הם סימן מובהק לכך, שהטפל גובר על העיקר, שההתעסקות באירועי היום ובזוטות שלו מסיטה אותי מעיסוק בנושאים כבדי משקל וחשובים באמת. למרות זאת, אני מתנפלת כל בוקר על העיתון, מחפשת "מציאות". אכן, מופלאים חיינו המלאים בעיתונים.

 

 והנה, מפציע יום חדש ומתחיל תהליך חדש אצלי: הצצה באתר של הדסה מפגישה אותי עם עולם, שבו שולטים צבעים עזים, עליזים, שהלב נוהה אחריהם. עוד רגע עובר, וכבר ידי מתחילות לרקד באוויר בתנועות לישה חרוצות, וכבר מתאספים סביבי כל ניירות העיתון הנערמים בביתי ודורשים להצטרף לחגיגה. מארון היצירה שלי מתגלגלים החוצה צבעי האקריליק שנזנחו בפינות נשכחות. הם כל כך שמחים לקראתי עד שאני נפעמת, ומיד מתחיל מוחי ללוש צורות דמיוניות והעיסה שמתערבבת לה בקערה רוחשת חיים.

                                                                                                                                           חנה בר-ניר ניב, כפר ורדים

 

החיים כעיסת נייר

מי מאיתנו לא זוכר את המשפט המופלא שנאמר מפיו של פורסט גאמפ:

"אמא שלי תמיד אומרת שהחיים הם כמו קופסת שוקולדים, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל" (במקור וינסטון גרום מתוך הספר "פורסט גאמפ").

כן, מתאים לי מאוד המשפט הזה.לעיתים יש לנו נטייה להתייחס לחיים כאל משהו נתון ומוחלט מראש, מהלכים שנכפים עלינו ומציאות שאין לנו השפעה עליה ושאינה ניתנת לשיפור או שינוי.

מסתבר שניתן ללכת בדרך שמצפים מאיתנו אבל אפשר גם לבחור. לעיתים זו בחירה של הרע במיעוטו, אבל זו עדיין בחירה.

לא תמיד אנו מצליחים להגשים את מה שאנו רואים בעיני רוחנו, לעיתים נדרשת תעוזה וקצת יצירתיות כדי לשפר את התוצאה. לפעמים צריך לשנות את הגישה, את דרך החשיבה את העיסה או הצבעים ? אבל החיים כמו עיסת נייר ? ניתנים אף הם לעיצוב וצבעוניות פרועה.

 

החיים כעיסת נייר

לרוב יש להפעיל את הדימיון כדי למצוא את הפתרון, להתרחק כדי לראות את התמונה במלואה ולהתקרב מחדש על מנת לחוות ההצלחה.

החיים יכולים להיות צבעוניים, גדולים ממידתנו, קטנים עלינו, מושכים, מעייפים, מופלאים, מפתיעים והכי חשוב ? הם שלנו.
גם אם ארוכה הדרך, רצופה עליות או ירידות ותהומות, גם אם אין קיצורי דרך ? זו הדרך שבחרנו לנו.

החיים הינם מסע מתמשך תובעני ומרגש, רצוף השקעה, הנאה וסיפוק לצד אכזבה.

ממש כמו תהליך היצירה – אפשר ליהנות מהדרך, אפשר ליהנות מהתוצאה
אבל הכי כייף ליהנות משניהם ביחד.